צלום שפורסם ב־19 בנובמבר בעמוד השישי של La Libre Belgique נראה יהודי מבוגר חבוש כובע שחור חולף על פני שני חיילים בלגים. מיד מתחת לתצלום, באותיות הגדולות ביותר בעמוד, מופיעה כותרת על יותר מ־9,300 מקרים של אובדן וגניבת ציוד צבאי בתוך חמש שנים. מה הקשר בין האיש הזה לפרשה? ככל שעולה מן הכתבה, הוא בסך הכול עבר ברחוב. את הקשר היחיד בין האיש לבין הציוד שנעלם יצר העיתון עצמו, באופן שבו בחר לעצב את העמוד.
הכתבה עוסקת בשאלה פשוטה. האם ממשלת בלגיה יודעת היכן הציוד הצבאי שברשותה? חבר פרלמנט הפנה שאלות לשר ההגנה, והשר מסר נתונים. לציבור יש כל זכות לשאול כיצד נעלמים כלי נשק ומי אחראי למעקב אחר המלאי. אלא שבקדמת התצלום ניצב עובר אורח שאינו חייב הסבר לא לפרלמנט, לא לעיתון ולא לקוראיו.
דוריאן דה מֵס התנצל בשם העיתון. לדבריו, המערכת ביקשה להראות לקוראים את רובה ה־FN SCAR, שחיילים בלגים נושאים בין היתר כשהם מאבטחים בתי כנסת. הוא הבהיר כי לא הייתה כל כוונת זדון בבחירת התצלום. זהו הסבר מתקבל על הדעת, ודווקא משום כך הוא מחדד את הכשל בשיקול הדעת של המערכת. העורכים ידעו לזהות אפילו את הדגם המדויק של הרובים שבידי החיילים ברקע. כיצד, אם כן, נעלם מעיניהם האיש שבחזית התמונה?
כדאי להתבונן בהסבר הזה מנקודת מבטו של יהודי בבלגיה. יש סיבה לכך שקיים בכלל תצלום של חיילים המוצבים ליד בית כנסת. יהודים במדינה הזאת זקוקים לאבטחה חמושה כדי שיוכלו להתפלל בבטחה. העיתון לקח את התצלום, הוציא אותו מהקשרו והציב אותו מעל כותרת על גניבות. כך הפך תצלום המעיד על הצורך להגן על יהודים לתצלום שעלול לעורר חשד כלפיהם. מי שמדפדף בעיתון אולי לעולם לא יקרא את הכיתוב שמתחת לתמונה, שבו מצוין באותיות קטנות דגם הרובה. את האיש ואת הכותרת הוא כבר ראה.
לאזכור שנות השלושים יש יסוד ממשי בתולדות העיתונות הבלגית. ביוני 1932 דיווחה סוכנות הידיעות היהודית JTA כי יומון באנטוורפן פרסם מאמר מערכת שהציג את היהודים כולם כחתרנים פוליטיים וכנוכלים. יהודי שפתח אז את העיתון מצא את עצמו מואשם במרמה מעצם היותו יהודי. בשנת 2026 לא הטיח La Libre האשמה מפורשת כזאת. ובכל זאת, בעמוד השישי שלו צצה מחדש הדעה הקדומה האנטישמית המזהה יהודים עם חוסר יושר. הפעם די היה במילימטרים הספורים שבין תצלום לכותרת.
להתנצלות של העיתון יש חשיבות, וגם למילים שבהן נוסחה. העיתון התנצל על כך שלא צפה כיצד הקוראים עשויים לפרש את הצירוף בין התצלום לכותרת. אבל מי בחר בתצלום? מי קבע איזה שטח יתפוס בעמוד ואיזו כותרת תופיע ממש מתחתיו? כל אחת מן ההחלטות האלה התקבלה במערכת. אפשר היה לקבל עליהן אחריות במילים פשוטות. פרסמנו מעל כותרת על גניבות תצלום של אדם שפניו גלויות ואפשר לזהותו. לאיש הזה לא היה כל קשר לפרשה. היה עלינו לבחור בתצלום אחר.
כל עורך בבלגיה יודע מה עליו לשאול את עצמו לפני שהוא מפרסם את שמו של אדם בכתבה על עבירה פלילית. אילו עובדות מצדיקות את קשירת שמו של האיש לפרשה? פרסום פניו של אדם מחייב אותה מידה של זהירות כמו פרסום שמו. לאיש המצולם בעמוד השישי עומדת אותה זכות העומדת לכל אדם אחר בבלגיה — לחלוף ברחוב על פני מצלמה בלי שפניו יתנוססו אחר כך בעיתון מעל כותרת על עבירה שביצע מישהו אחר.
קבלו את החדשות האחרונות
הירשמו לניוזלטר שלנו והישארו מעודכנים! קבלו לפני כולם את החדשות האחרונות ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלכם:

